התעללות ילדים בפעוטונים – מה ניתן לעשות?

כולנו כבר רגילים לעובדה כי מדי פעם מתפרסם בערוצי המדיה סיפור מזוויע נוסף על התעללות בילדים צעירים בגנים, מעונות ופעוטונים. כאשר זה מתרחש, כולנו נתקפים בתחושות זעם, תסכול וחוסר אונים, לנוכח האכזריות הבלתי מתקבלת על הדעת של עוד מטפלת ילדים שהתגלתה כמפלצת.

כיצד אדם שפוי שבחר מרצונו במקצוע שמצריך אחראיות ושפע של אהבה ונתינה, יכול להתעלל בילדים חפים מפשע? לצערנו, התשובה לשאלה המתבקשת הזאת נמצאת כנראה בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה והיא לא תעזור לנו למנוע את המקרה הנוראי הבא. במקום להתעסק בעיוותי נפש האדם, עלינו לחפש תשובה לשאלה אחרת לגמרי: מה נוכל לעשות אנחנו ומה צריכה לעשות המדינה כדי להגן על ילדנו הרכים מפני מבוגרים פגומים שאיבדו את צלם האנוש?

לקטלוג מכשירי הקלטה >

עובדות על פעוטונים פרטיים בישראל

ובכן, לפני שנפרט את הפתרונות הפוטנציאליים, עלינו לציין כי הרוב המוחלט של מקרי ההתעללות מתרחשים במסגרות פרטיות לגיל הרך. בניגוד לגני ילדים מגיל 3 או אלה ששייכים לארגונים כמו ויצו או נעמ”ת, שהם מפוקחים וממומנים על ידי המדינה, המסגרות הפרטיות אינן צריכות לעמוד בסטנדרטים נוקשים. למעשה, המטפלות במעונות יום פרטיים אינן נדרשות להכשרה פורמלית כלשהי ובעלות הפעוטונים אינן זקוקות לרישיון. מצד אחד, היעדר דרישות, הכשרה ופיקוח ממשלתי מוזיל את העלויות של תחזוקת הפעוטון עבור הבעלים, ועל כך גם מאפשר להורים לשלם פחות. יחד עם זאת, כתוצאה לחוסר הפיקוח, הגנים הפרטיים לגיל רך סובלים ממחסור ואיכות ירודה של כוח אדם, תשתיות לקויות, מתקנים לא בטיחותיים ותנאים פיזיים שאינם מתאימים לשהות של ילדים.

אחת הבעיות המורכבות ביותר בנוגע לסוגיה נובעת מהיעדר הידע הסטטיסטי הבסיסי. כך, נכון לשנת 2020, למדינה אין שום נתון סטטיסטי מדויק בנוגע למספר הפעוטונים הפרטיים הקיימים בישראל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי רישום פורמלי של פעוטון אמור להתבצע על ידי הגננת שהפעוטון נמצא בבעלותה. לרוב הרישום לא נעשה מכיוון שהגננות אינן מעוניינות ברישום משום שהוא עלול לייקר את התחזוקה של גנון.

הפתרונות האפשריים והקשיים בדרך לאכיפתם

על כך, הפתרון אמור להתמקד בשינוי המדיניות כלפי הפעוטונים הפרטיים. על המדינה לדרוש מהמטפלות והגננות לעבור הכשרת מתאימה ועל הבעלים של המעונים הפרטיים לקבל רישיון עבודה. כמו כן, יש ליצור הנחיות ברורות בנוגע למספר העובדות בפעוטות בהתאם למספר הילדים שמטופלים בו. גם התשתיות של המבנה והחצר של הגנון צריכות לעמוד בדרישות סף. אומנם, ישנן דעות שטוענות כי שינויים אלה אינם יביאו לפתרון אלא דווקא עלולים להחמיר את הבעיה. על פיהם, המדינה איננה מסוגלת לאכוף את הכללים. בשנת 2020 היו בישראל סך הכל  22 פקחים שביחד אחראיים על כל אלפי המסגרות לגיל הרך בישראל – הן הציבוריות והן הפרטיות. לכל הדעות, מדובר במספר זעום של בעלי מקצוע ומובן מאליו שבמצב זה אין שום דרך להבטיח כי המדיניות החדשה תיאכף, בין אם באופן חלקי בלבד. בהיעדר הפיקוח, ההנחיות הנוקשות החדשות רק יעודדו את הגננות “להסתתר” מתחת לרדאר, כדי לא לסכן את הפעילות של הגן.

מכשירי הקלטה נסתרים לילדים

בהעדר פיקוח רשמי של משרד החינוך או רשויות הרווחה הנמצאות בתחומי הרשויות המקומיות, הורים רבים לוקחים על עצמם את מלאכת ההגנה על ילדיהם באם הם נמצאים בפעוטונים פרטיים, מעונות או צהרונים. התשובה הברורה שאליה פונים ההורים היא מכשירי הקלטה נסתרים או מצלמות נסתרות לילדים עצמם.

מכשירי הקלטה לגן ניתן למצוא במגוון רחב של אפשרויות ודגמים הנותנים מענה איכותי וברור במשך כל זמן שהות הילדים מחוץ להשגחת ההורים. מכשיר מקליט קול HQ הינו דגם ייחודי הכולל מיקרופון, סוללה עמידה עד ל – 12 שעות, כרטיס זיכרון פנימי רחב וחיבור נוח למחשב.

דוגמא נוספת למכשיר הקלטה לילדים הוא מקליט קול באטב לחולצה – זהו מכשיר המקליט באיכות גבוהה במיוחד והוא נוח ופשוט להפעלה בלחיצת כפתור אחת בלבד, הוא אינו מעלה כל חשד בגל העיצוב האופנתי שלו. למכשיר זה יש סוללה עוצמתית של עד כ – 20 שעות עם כרטיס זיכרון פנימי רחב ואפשרות לחיבור נוח למחשב על ידי כבל USB.

אפשרות נוספת עבור מקליט קול הוא אביזר פופולרי בקרב ילדים – שעון יד. מכשיר הקלטה בשעון יד הינו מכשיר חכם הבנוי לעבודה רצופה של עד 15 שעות, עם זיכרון מובנה של 8GB והמאפיין החשוב שבו הוא חיישן רעש המתחיל את עבודת ההקלטה ברגע שהילדים נמצאים בסביבת הגן.