פרק 8 – WiFi ,Bluetooth וטכנולוגיות אלחוטיות

תקציר הפרק

WiFi ו – Bluetooth התחילו כטכנולוגיות שנועדו לפשט את החיים ולחסוך בכבלים מטרידים. אבל דווקא הנוחות והנגישות שלהן הפכו אותן לאחד האיומים הביטחוניים המשמעותיים של העידן המודרני. בעוד הציבור הרחב רואה בהן כלים שגרתיים וחסרי סכנה, תוקפים מנצלים אותן כנקודות כניסה נוחות ויעילות אל הפרטיות האישית והמידע הארגוני הרגיש.

הפער בין יכולות השוק האזרחי למקצועי מצטמצם בהדרגה, אבל עדיין קיים פער משמעותי. מכשירים כמו WiFi Pineapple ו – Ubertooth – הופכים נגישים יותר ופשוטים יותר לשימוש, בעוד שכלי ההגנה האזרחיים מוגבלים בעיקר למודעות אישית והגדרות בסיסיות. המציאות המשפטית והאתית מורכבת עוד יותר – החוקים ברורים בנושא איסור החדירה לרשתות, אבל האכיפה מסובכת, המודעות הציבורית נמוכה, ושאלות מורכבות לגבי מעקב מסחרי וגבולות החקירה הפרטית מותירות הרבה אזורים אפורים.

הטכנולוגיות העתידיות מבטיחות יכולות מרשימות אבל גם מביאות איומים חדשים ומתוחכמים יותר. המעבר לעולם שבו רשתות אלחוטיות יכולות לעקוב אחר תנועות דרך קירות ומכשירי שמע משמשים לריגול קבוצתי מחייב אותנו לחשוב מחדש על מושגי הפרטיות והאבטחה. ההגנה היעילה דורשת גישה רב-שכבתית של מודעות אישית, הגדרות נכונות, כלי זיהוי מתאימים ומדיניות ארגונית ברורה.

אבל מעל הכל, היא דורשת הבנה שטכנולוגיות אלחוטיות הפכו לזירת הקרב החדשה של האבטחה הדיגיטלית – לא בגלל החוזק הטכנולוגי שלהן, אלא בדיוק בגלל הפשטות והנגישות שהופכות אותן לכלי המועדף של תוקפים ברחבי העולם.

מבוא – כשהנוחות הופכת לפגיעות

בשנת 2024, במהלך בדיקת אבטחה שביצעתי במשרדי חברת היי-טק מובילה בהרצליה פיתוח, גיליתי משהו מדאיג: רק במרחק של 200 מטר מהמבנה, חנוי ברכב אזרחי לכאורה רגיל, פעל מכשיר שאסף בשקט מידע רגיש מעשרות עובדים. לא מדובר היה בטכנולוגיה מתקדמת כמו IMSI Catcher או בפריצה למערכות הארגון. המתקיף השתמש בנקודת החולשה הפשוטה והנגישה ביותר – הצורך הטבעי של האנשים להתחבר לאינטרנט בכל מקום ובכל זמן.

המעבר לעולם אלחוטי יצר משטח תקיפה חדש שרוב הציבור אינו מודע אליו. כפי שפורט בפרק 7, רשתות סלולריות דורשות ציוד יקר ומורכב להתקפה יעילה. לעומת זאת, רשתות WiFi ו Bluetooth-שהן חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים, מציעות נגישות ופשטות שהופכות אותן למטרות מועדפות. בעוד שהפעלת IMSI Catcher דורשת ציוד בעלות עשרות אלפי דולרים וידע מומחה, כל אדם עם מחשב נייד ומתאם WiFi בעלות מאות שקלים יכול להתחיל לתקוף רשתות אלחוטיות. הטווח הקצר יחסית מחייב נוכחות פיזית של התוקף, אבל מאפשר לו לבחור את המיקום האסטרטגי ואת הזמן המתאים להתקפה.

רשתות WiFi נמצאות בבעלות פרטית של עסקים קטנים, מוסדות ציבוריים ואזרחים רגילים. רמת האבטחה משתנה באופן דרמטי – מרשתות לא מוגנות כלל ועד מערכות מוצפנות מתקדמות. הגיוון הזה יוצר סביבה מורכבת שבה תוקף יכול למצוא תמיד נקודות חלשות לניצול.

 WiFi – השער הפתוח שבכל מקום

כשבית הקפה השכונתי מציע WiFi חינמי, כשהמלון מספק אינטרנט לאורחים, כשהקניון מאפשר גלישה בזמן הקניות – רוב האנשים רואים בזה שירות טבעי שמגיע להם. מעטים מבינים שכל נקודת גישה כזו מהווה גם נקודת חדירה פוטנציאלית לפרטיות שלהם. התוקף מנצל את השילוב של ציפיות המשתמש לנוחות עם חוסר המודעות לסיכונים, ויוצר מלכודות דיגיטליות שקשה מאוד לזהות.

כלים פשוטים, מגבלות משפטיות חמורות – המציאות האזרחית

בשוק הצרכני זמינות היום אפליקציות חינמיות שהופכות כל סמארטפון למכשיר סריקת רשתות WiFi בסיסי. Analyzer באנדרואיד או WiFi Explorer במק מראים למשתמש את כל הרשתות בסביבה, עוצמת האות שלהן והאם הן מוגנות בסיסמה. המידע הזה זמין בכל מקרה – כל מכשיר חכם סורק רציף של רשתות זמינות. הכלים האלה פועלים ברמה פסיבית בלבד, כמו רדיו שמקלט תחנות שידור קיימות בלי ליצור קשר אקטיבי.

אנשי טכנולוגיה המתקדמים יותר משתמשים ברוטרים עם קושחה פתוחה כמו .OpenWrt קושחה זו היא מערכת הפעלה חלופית לנתבים שמאפשרת ניתוח מתקדם של תעבורת רשת ויצירת סביבות בדיקה מותאמות. אבל כאן נכנס לתמונה המכשול המשפטי החמור. חוק המחשבים הישראלי מ-1995 מגדיר כל חיבור לרשת מחשבים ללא רשות בעלה כעבירה פלילית, גם אם הרשת נראית “פתוחה” וללא הגנת סיסמה. החוק לא מבחין בין רשת מוגנת לרשת פתוחה – העובדה שהחיבור טכנית אפשרי לא הופכת אותו לחוקי.

בתחום החומרה, זמינים מתאמי WiFi מתקדמים עם אנטנות חיצוניות שמאפשרים קליטה מוגברת וניטור תעבורה באמצעות כלים כמו Wireshark – תוכנה חופשית לניתוח מנות רשת. אבל גם כאן נתקלים במגבלות הרגולציה הישראלית. שידור בתחום GHz5 מחייב רישיון מיוחד ממשרד התקשורת, וקיימות הגבלות הספק שידור למכשירי צרכנים. השימוש באנטנות בעלות רווח גבוה או במתאמים מועצמים עלול להוביל לקנסות כבדים או אפילו תביעה פלילית. הציוד הבסיסי עולה כמה מאות שקלים, אבל הסיכונים המשפטיים והידע הטכני הנדרש הופכים אותו לא מעשי עבור רוב הציבור.

מערכות התקפה מקצועיות – כלים שמשנים את החוקים

בעולם המקצועי של חקירות, ביטחון ואכיפה, טכנולוגיות WiFi משמשות לא רק לזיהוי איומים אלא גם כאמצעי מעקב ואיסוף מידע אקטיבי.

,WiFi Pineapple שנראה כמו נתב קטן ותמים, הוא למעשה מכשיר תקיפה מתוחכם שיוצר מה שנקרא Evil Twin Attack –  התחזות לרשת לגיטימית. המושג Evil Twin מתייחס לרשת זדונית שמתחזה לרשת אמיתית ומוכרת. המכשיר פועל בצורה חכמה במיוחד: הוא מאזין לבקשות חיבור שמכשירים בסביבה שולחים (למשל, הטלפון שלך מחפש את רשת ,(“Home_WiFi” לומד את שמות הרשתות שהמכשירים מחפשים, ואז יוצר רשתות זהות בשמן. כאשר הטלפון מזהה את הרשת המזויפת, הוא מתחבר אליה אוטומטית כי השם מוכר לו.

ברגע שהחיבור נוצר, ה WiFi Pineapple-הופך לנקודת המעבר היחידה של הקורבן לאינטרנט. כל התעבורה עוברת דרכו – מיילים, סיסמאות, הודעות, תמונות. המכשיר יכול לראות את כל הנתונים הלא מוצפנים, לשמור העתקים של כל מה שעובר, ואפילו לשנות תכנים בזמן אמת. אם אתה מנסה להיכנס לאתר הבנק, הוא יכול להציג לך דף מזויף שנראה בדיוק כמו האמיתי ולגנוב את פרטי הכניסה שלך.

הדגמים החדשים מדור Mark VII פועלים בשני תחומי תדרים בו-זמנית 2.4GHz) ו-GHz5) ,כוללים אוטומציה מלאה של התקפות מורכבות, ומתחברים למסדי נתונים עולמיים של רשתות נפוצות. המערכת כוללת יכולות מתקדמות כמו SSL Stripping – טכניקה שבה החיבור המוצפן (HTTPS) מומר לחיבור לא מוצפן (HTTP) מבלי שהמשתמש ישים לב.

בתחום בדיקות TSCM המקצועיות משתמשים במערכות כמו WiFi Network Analyser – מכשיר נייד שמבצע מיפוי מקיף של כל נקודות הגישה ברדיוס של עד 500 מטר, כולל רשתות נסתרות שלא משדרות את שמן לציבור. המערכת מציגה “מפת חום” גרפית של עוצמת האותות במיקומים שונים, מנתחת תעבורה בזמן אמת ומתעדת כל פעילות עם חותמות זמן מדויקות למטרות חקירה וניתוח מאוחר.

מכשירים מתקדמים יותר אך כוללים כיוון אות השידור בצורה מדויקת לקביעת מיקום מקורות אותות חשודים, ניתוח מתקדם של רשתות Mesh מורכבות, ואינטגרציה עם מסדי נתונים של ציוד לגיטימי לזיהוי מהיר של איומים. כל המערכות האלה אינן זמינות לשוק האזרחי ודורשות רישיונות מיוחדים והכשרה מקצועית.

שיטות תקיפה מתקדמות – מההטעיה הפשוטה לשליטה מלאה

התקפות WiFi המודרניות מנצלות שילוב של חולשות טכנולוגיות וטעיות אנושיות כדי ליצור מלכודות כמעט בלתי מזוהות.

Wi-Fi deauthentication attack – ניתוק בכוח

הטכניקה הבסיסית ביותר ,Deauthentication Attack ,מנצלת חולשה יסודית בפרוטוקול 802.11 שמשמש את כל רשתות WiFi בעולם. נקודת הגישה יכולה לשלוח למכשיר מחובר הודעת “ניתוק” שמורה לו להתנתק, בדרך כלל למטרות תחזוקה או בעת עומס יתר. הבעיה הקריטית היא שההודעות האלה לא מוצפנות ולא מאומתות – כל תוקף יכול לשלוח אותן ולהתחזות לנקודת הגישה הלגיטימית.

התוקף פשוט שולח “הודעות ניתוק” המוניות לכל המכשירים המחוברים לרשת מסוימת. המכשירים מקבלים את ההודעה כלגיטימית, מתנתקים אוטומטית, ומתחילים לחפש רשת חלופית. כאן נכנסת לפעולה הרשת המזויפת של התוקף – WiFi Pineapple או מערכת דומה שיוצרת רשת בשם זהה לרשת המקורית. המתקפה יעילה במיוחד בסביבות עמוסות כמו משרדים, בתי קפה או כנסים, שבהן עשרות מכשירים מתנתקים בו-זמנית ורבים מהם מתחברים לרשת המזויפת בלי שהמשתמשים מבחינים בהבדל.

Captive Portal Exploitation – דפי הכניסה המזויפים

Captive Portalהוא דף האינטרנט שקופץ אוטומטית כאשר מתחברים לרשת WiFi ציבורית – למשל במלון, בית קפה או שדה תעופה. בדרך כלל הדף מבקש הזדהות, אישור תנאי שימוש, או תשלום לפני מתן גישה לאינטרנט. התוקפים מנצלים את ההיכרות של המשתמשים עם התהליך הזה כדי לגנוב מידע רגיש.

התוקף יוצר רשת בשם דומה לרשת האמיתית, למשל “Hilton_Free_WiFi” במקום .”Hilton_WiFi” כאשר משתמש מתחבר, הוא רואה דף שנראה זהה לחלוטין לדף הרשמי של המלון – אותו לוגו, אותם צבעים, אותו עיצוב. הדף מבקש פרטים כמו מספר חדר, שם משפחה, כתובת מייל, ולפעמים אפילו פרטי כרטיס אשראי “לאימות” או “לגישה מהירה”.

התהליך כולו מתוכנן בקפידה: המשתמש מקליד את הפרטים שלו, המערכת “מאשרת” אותם, ואז מעבירה אותו לאינטרנט האמיתי. המשתמש מקבל גישה לאינטרנט ולא חושד שמשהו לא בסדר, בזמן שכל המידע שהזין נשמר אצל התוקף. במקרה שתועד במהלך בדיקה שביצעתי במלון מרכזי בתל אביב, המערכת פעלה שלושה ימים וקלטה מידע של עשרות אורחים לפני שהתגלתה בסריקה השגרתית.

תוקפים מתקדמים עוקפים את ההגנות של הדפדפנים המודרניים באמצעות טכניקות כמו SSL Spoofing – יצירת תעודות אבטחה מזויפות שגורמות לדף להיראות מוצפן ובטוח עם סמל המנעול הירוק, למרות שהתעודה מזויפת. הם משתמשים גם בכתובות דומות לאמיתיות כמו “hilton-wifi.com” במקום “hilton.com” מה שמקשה על המשתמש הממוצע לזהות את ההונאה.

Man-in-the-Middle – עם SSL Stripping

הרמה המתקדמת ביותר היא התקפת Man-in-the-Middle (MITM) עם .SSL Stripping בהתקפה זו, התוקף מציב עצמו בין המשתמש לאינטרנט ויכול לראות ולשנות את כל התעבורה.

התהליך עובד כך: כשמשתמש מנסה לגשת לאתר מוצפן ,(HTTPS) התוקף מיירט את הבקשה. התוקף עצמו ניגש לאתר המבוקש בחיבור מוצפן אמיתי, אבל מחזיר למשתמש גרסה לא מוצפנת (HTTP) של הדף. המשתמש רואה את האתר הנכון ופועל בו כרגיל, אבל בלי ההגנה של ההצפנה – וכל מה שהוא עושה נקלט על ידי התוקף. סיסמאות, פרטי כרטיסי אשראי, מיילים – הכל חשוף.

Bluetooth : הטכנולוגיה הנוחה שהפכה לפרצה מתמשכת

Bluetooth החל כפתרון פשוט לבעיית הכבלים – דרך אלחוטית לחבר אוזניות, מקלדות ועכברים למכשירים. במהלך השנים הטכנולוגיה התפתחה והפכה לחלק בלתי נפרד מכל מכשיר אלקטרוני – מסמארטפונים ועד מכוניות, מאוזניות ועד מכשירי בית חכם. דווקא ההיכרות והביטחון שהציבור מרגיש עם הטכנולוגיה הפכו אותה לאחד הווקטורים המועדפים לתקיפה. משתמשים משאירים Bluetooth פעיל כל הזמן, מתחברים למכשירים חדשים בלי הרבה חשיבה, ולא מבינים שכל חיבור כזה פותח חלון פוטנציאלי לחדירה.

הבדלים קריטיים בין Bluetooth Classic ל – BLE

הטכנולוגיה התפצלה לשני מסלולים עיקריים, כל אחד עם יתרונות וחולשות משלו:

• Bluetooth Classic הוא הדור המקורי, שפותח להעברת נתונים כבדים יחסית. הוא משמש לחיבורי אוזניות סטריאו, העברת קבצים בין מכשירים, וחיבור מקלדות ועכברים. הטווח שלו מגיע עד 100 מטר בתנאים אידיאליים, צריכת החשמל גבוהה יחסית (לכן אוזניות Bluetooth Classic צריכות טעינה כל כמה שעות), וההצפנה שלו חזקה יחסית עם מפתחות של 128 ביט.
•  Bluetooth Low Energy (BLE) פותח במיוחד למכשירי IoT (Internet of Things) וחיישנים שצריכים לפעול חודשים על סוללה אחת. השימושים הנפוצים כוללים שעוני כושר (כמו Fitbit) מכשירי מעקב כמו AirTag, חיישני טמפרטורה ולחות, נעילות חכמות, ומכשירי בית חכם. הטווח שלו קצר יותר – עד 50 מטר בתנאים טובים, אבל צריכת החשמל נמוכה דרמטית. ההצפנה שלו חלשה יותר משמעותית, והוא משדר מידע לכל מי שבסביבה שלו – למשל, מכשיר AirTag משדר את המיקום שלו לכל אייפון בסביבה.

הבעיה הביטחונית הקריטית נוצרת מ-“תאימות לאחור” (Backward Compatibility). מכשירים חדשים תומכים בדרך כלל בשני הדורות כדי להבטיח שיוכלו להתחבר למכשירים ישנים יותר. זה אומר שגם מכשיר עם הצפנה מתקדמת יכול להיתקף דרך הפרוטוקולים הישנים והחלשים יותר. תוקף חכם יכול לאלץ מכשיר מתקדם לרדת לרמת האבטחה של הדור הישן ולתקוף אותו שם.

כלים מוגבלים, מודעות נמוכה – המציאות האזרחית

בשוק הצרכני קיימות אפליקציות כמו “Bluetooth Scanner” ו “BLE Scanner” – שמאפשרות לראות מכשירי Bluetooth בטווח ולקבל מידע בסיסי עליהם – שמות המכשירים, כתובות MAC ייחודיות Media Access) Control – מזהה חומרה ייחודי של המכשיר), עוצמת האות והשירותים שהם מציעים. אבל הגבלות מערכות ההפעלה iOS ו Android-מונעות פעולות מתקדמות יותר. האפליקציות יכולות רק “לראות” מה שמכשירים משדרים בכוונה, אבל לא לבצע התקפות או לנסות לחבור למכשירים בכוח.

בקרב חובבי טכנולוגיה וחוקרי אבטחה המתקדמים יותר ידוע מכשיר ה – Ubertooth התקן USB בגודל דיסק-און-קי שמסוגל לקלוט ולנתח תעבורת Bluetooth על כל התדרים. המכשיר יכול לזהות ולעקוב אחר תקשורת Bluetooth, לנתח את הפרוטוקולים, ולחשוף חולשות במימושים. אבל חשוב להבין מה הוא לא יכול לעשות: הוא לא יכול לפרוץ הצפנה חזקה, לא יכול לבצע התקפות אקטיביות, ובעיקר משמש לניטור פסיבי ומחקר. המכשיר המקורי עולה כמה מאות דולרים, ויש גרסאות זולות יותר מסין, אבל השימוש בו דורש ידע מתקדם של תכנות, הכרות עמוקה עם פרוטוקולי ,Bluetooth ושימוש בכלים מורכבים כמו Wireshark לניתוח התעבורה.

אלטרנטיבה פופולרית בקרב מפתחים היא שימוש בלוחות פיתוח זולים כמו ESP32 לבניית כלי Bluetooth מותאמים. באינטרנט אפשר למצוא פרויקטים קוד פתוח לסורקי Bluetooth מתקדמים, כלים לזיוף מכשירים ומערכות לפיצוח סיסמאות, אבל גם כאן הידע הטכני הנדרש והזמן הרב למימוש הופכים את זה לבלתי מעשי עבור רוב הציבור.

BlueBorne – הפגיעות שזעזעה את העולם

בשנת 2017 נחשפה פגיעות BlueBorne על ידי חברת ” ארמיס סקיוריטי”. מדובר למעשה בשמונה פגיעויות שונות שהתגלו במימושי Bluetooth במערכות הפעלה שונות Android, iOS, Windows ו .Linux-מה שהפך את  BlueBorneלמסוכנת במיוחד היה השילוב של מספר גורמים קריטיים.

הפגיעות לא דורשת זיווג (pairing) מוקדם בין התוקף למכשיר היעד. בדרך כלל, כדי שמכשיר אחד יתקשר עם מכשיר אחר דרך ,Bluetooth צריך תהליך זיווג שבו שני הצדדים מאשרים את החיבור. BlueBorne עוקפת את זה לחלוטין – התוקף יכול לתקוף מכשיר מבלי שהקורבן יידע או יאשר.

ההתקפה פועלת בצורה בלתי נראית לחלוטין. אין התרעות, אין בקשות אישור, אין שום סימן למשתמש שמשהו קורה. המכשיר יכול להיפרץ בזמן שהוא בכיס, בתיק, או פשוט מונח על השולחן.

הפגיעות עובדת על כל הפלטפורמות הקיימות – סמארטפונים, מחשבים, טלוויזיות חכמות, מערכות רכב, ומכשירי .IoT מיליארדי מכשירים ברחבי העולם היו פגיעים, וחלקם עדיין פגיעים כי לא קיבלו עדכוני אבטחה.

תוקף שמנצל BlueBorne יכול להתקין תוכנות זדוניות מרחוק, לגנוב קבצים ותמונות מהמכשיר, להפעיל מצלמה ומיקרופון בלי ידיעת המשתמש, לגשת לסיסמאות ולרשתות WiFi השמורות במכשיר, ואפילו להשתמש במכשיר כנקודת כניסה לרשת הארגונית או הביתית. יותר מטריד, מכשיר שנדבק יכול להדביק אוטומטית מכשירים אחרים בטווח כמו וירוס דיגיטלי, מה שיוצר פוטנציאל להתפשטות מהירה.

BLE Hijacking במכשירי IoT

בעידן מכשירי האינטרנט של הדברים,BLE Hijacking הפך לבעיה נפוצה במיוחד. מכשירי BLE הם היום בכל מקום – נעילות חכמות בדירות ,Airbnb מערכות תאורה חכמות, חיישני טמפרטורה, מכשירי כושר, צעצועי ילדים, רמקולים חכמים, ואפילו כלי רכב מסוימים.

הבעיה היא שרוב המכשירים האלה פותחו על ידי חברות שמתמקדות בפונקציונליות ובמחיר תחרותי, לא באבטחה מתקדמת. תוקף יכול לשלוט במכשיר על ידי חיקוי האפליקציה שמנהלת אותו, תהליך שנקרא GATT Hijacking (Generic Attribute Profile) –  הפרוטוקול שמגדיר איך מכשירי BLE מתקשרים.

דוגמה מעשית: נעילה חכמה בדירת .Airbnb האורח מתקין אפליקציה על הטלפון שמתחברת לנעילה דרך BLE ומאפשרת לו לפתוח ולנעול את הדלת. תוקף יכול לחקות את האפליקציה, להתחבר לנעילה מהרחוב ולפתוח את הדלת בלי שהאורח או הבעלים יידעו על כך. באופן דומה, תוקף יכול לשלוח פקודות מזויפות למכשירי בית חכם כמו מערכות תאורה או חימום, או לבצע מה שנקרא Replay Attack – הקלטת פקודה לגיטימית והשמעתה מאוחר יותר.

תקיפת תהליכי הזיווג – נקודת התורפה הגדולה

תהליך הזיווג (pairing) בין מכשירי Bluetooth נועד להבטיח שרק מכשירים מורשים יוכלו להתחבר זה לזה. זה התהליך המוכר שבו אנחנו מחברים אוזניות חדשות לטלפון או מקלדת אלחוטית למחשב. הפשטות שתוכננה לנוחות המשתמש יצרה פגיעויות ביטחוניות חמורות.

הרבה מכשירים משתמשים ב-PIN פשוט של ארבע עד שש ספרות לאימות הזיווג. למשתמש זה נוח – קל לזכור ולהקליד. אבל זה יוצר בעיה ביטחונית חמורה. תוקף יכול לנסות את כל הצירופים האפשריים: 10,000 אפשרויות עבור ארבע ספרות או מיליון אפשרויות עבור שש ספרות. נשמע הרבה, אבל מחשב מודרני יכול לבדוק אלפי צירופים בשנייה. בפועל, רוב האנשים בוחרים PIN פשוטים כמו “0000”, “1234” או שנת הלידה שלהם, מה שמקצר בצורה דרמטית את זמן הפיצוח.

מכשירים ישנים, במיוחד כאלה שיוצרו לפני 2009, לא הגבילו את מספר הניסיונות. התוקף יכול לנסות בלי הפסקה עד שהוא מוצא את הצירוף הנכון. חלק מהמכשירים אף מגיעים עם PIN קבוע שמודפס על המוצר עצמו או מופיע במדריך למשתמש. תוקף יכול פשוט לחפש באינטרנט את דגם המכשיר ולמצוא את הקוד בתיעוד הטכני.

תוקפים מתקדמים משלבים טכניקות של הנדסה חברתית עם הכרות אישית של היעד. הם משתמשים במידע שזמין ברשתות החברתיות או במסדי נתונים ציבוריים כדי לנחש PIN על בסיס שנת לידה, תאריכים משמעותיים כמו יום נישואין או יום הולדת של ילדים, הספרות האחרונות של מספר הטלפון, או מספר הבית והמיקוד. השילוב של מידע אישי עם כוח חישוב גולמי יכול לקצר את זמן הפיצוח מימים לדקות.

הטכניקה המתוחכמת יותר היא Man-in-the-Middle בזמן הזיווג עצמו. בזיווג רגיל, שני מכשירים מחליפים מפתחות הצפנה בצורה ישירה. אבל תוקף יכול להציב עצמו בין השניים ולהתחזות לכל אחד מהם מול השני. התהליך נראה כך: המשתמש מנסה לחבור אוזניות חדשות, התוקף מתחזה לאוזניות מול הטלפון ולטלפון מול האוזניות. שני הצדדים חושבים שהם מזווגים זה עם זה, אבל הם למעשה מזווגים עם התוקף. מהרגע הזה התוקף יכול להאזין לכל התקשורת, לשנות הודעות, או אפילו לשלוט במכשירים בלי שהמשתמש ידע על כך.

שיטות זיווג מתקדמות יותר כמו ,Out of Band Authentication שמשתמשות בערוץ תקשורת נוסף כמו NFC Near Field Communication) – תקשורת טווח קצר (או ,QR code אמורות להיות בטוחות יותר כי התוקף צריך גישה פיזית או חזותית למכשיר. אבל תוקפים מתקדמים מוצאים דרכים לעקוף גם את זה: קריאת מידע מכרטיסי NFC ממרחק של כמה סנטימטרים, החלפת קוד QR במדבקה זהה למראה, או שימוש במצלמות קטנות ורחפנים לצילום מסכים ממרחק. הם אפילו מנצלים את הנטייה האנושית לא לבדוק בקפידה – מחקרים הראו שאנשים מאשרים זיווג גם כשהמספרים שונים, במיוחד אם ההבדל קטן או אם הם ממהרים.

מקרי בוחן מהמציאות – כשהטכנולוגיה פוגשת את האינטרס

8.6.1 עיר חכמה מול פרטיות: פסיקת איינסחדה, הולנד (2021)

עיריית איינסחדה פרסה חיישני Wi-Fi במרחב הציבורי כדי למדוד עומסים ולתכנן תשתיות. בפועל, האיסוף השיטתי של אותות והסתמכות על כתובות MAC אפשרו לעקוב לאורך זמן אחרי מכשירים בודדים ולהסיק דפוסי תנועה אישיים. רשות הגנת הפרטיות ההולנדית קבעה שהמידע שנאסף מהווה “מידע אישי” ושדרשה תיקון עמוק: קיצור דרמטי של זמני שמירה, שקיפות מלאה בשילוט, בסיס חוקי ברור, ואפשרות אמיתית להימנע מהמעקב. עבור ארגונים בישראל הפועלים בקניונים, תחנות מעבר ומתחמי מסחר – הלקח חד: גם איסוף “טכני” לכאורה עלול להפוך לעיבוד מידע אישי. חובה לאמץ עקרונות צמצום זיהוי, שקיפות, ומחיקה סדורה של נתונים.

8.6.2 “רשת תאומה” בסביבות תעופה: מעצר באוסטרליה (2024)

המשטרה הפדרלית האוסטרלית הודיעה על חשוד שהקים נקודות גישה מזויפות בסביבת שדות תעופה ועל גבי טיסות מקומיות, כדי להוליך נוסעים לדפי התחברות דמויי-רשמי. המנגנון פשוט: שם רשת דומה, פורטל הזדהות משכנע, ואיסוף פרטי גישה ברגע של הסחת דעת. האירוע חידד למדיניות התעופה המקומית את הצורך בסריקות תקופתיות, בהדרכת צוותים ונוסעים, ובהבהרת זהות הרשת הרשמית. עבור ארגונים ואנשי מקצוע בישראל שפועלים בכנסים, בשדות תעופה ובבתי-מלון – ההגנה מתחילה בבדיקת זהות ה-SSID, הימנעות מהזנת סיסמאות בפורטלים שאינם מזוהים, שימוש ב-VPN, ואכיפת אימות דו-שלבי בחשבונות רגישים.

8.6.3  ארגון גדול מזהה נקודות גישה לא מורשות (2023)

חברה טכנולוגית גלובלית פרסמה דוח מקרה על פרויקט פנימי לאיתור וטיפול בנקודות גישה לא מורשות. התהליך כלל מיפוי מלא של ה-SSID הלגיטימיים, ניטור רציף של המרחב האלחוטי, אלגוריתמים לסיווג “חריג לעומת תקין”, ונוהל תגובה שמחבר בין זיהוי ברשת לבין איתור פיזי של מקור השידור. ההצלחה נשענה על שילוב של כלי ניטור (לרבות “מנתח Wi-Fi נייד” ויכולות איתור-כיוון), נהלים ברורים לגבי ציוד פרטי, וחינוך משתמשים. זהו מודל פעולה ישים לכל ארגון בארץ: לדעת מה “שלנו”, לזהות מהר מה “זר”, ולהוריד לאפס את חלון הזמן שבו “רשת מתחזה” פועלת ליד עובדים ואורחים.

לקחים מרכזיים

שלושת המקרים מציבים קו משווה: טכנולוגיות אלחוטיות זמינות יוצרות משטח תקיפה וניטור משמעותי – לעיריות, לעבריינים, וגם לארגונים תמימים שמנסים “לשפר שירות”. כדי להישאר בצד הנכון של החוק ולצמצם סיכון, יש לנסח מדיניות שקופה, לאסוף פחות ולמחוק מוקדם; לזהות ולחסום נקודות גישה מתחזות בזמן אמת; ולהטמיע הרגלי עבודה נכונים – אימות רשת לפני התחברות, הימנעות מהזנת פרטים בפורטלים לא מזוהים, שימוש ב-VPN, ואימות דו-שלבי. במרחבים ישראליים רוויים-אורחים (משרדים במגדלים, קניונים, קמפוסים) מומלץ לשלב ניטור Airspace קבוע, “רשימת זהויות” של רשתות מותרות, ונהלי תגובה שמחברים בין צוותי סייבר לאבטחה פיזית. כך מייצרים שכבת הגנה שמקטינה נזק עוד לפני שהופך לכותרת.

המעקב הדיגיטלי הצבאי – לקחים מאוקטובר 2023

בעקבות פיגועי 7 באוקטובר ומלחמת “חרבות ברזל”, חשף צה”ל מידע מעניין על השימוש שעשו המחבלים ברשתות WiFi אזרחיות לתיאום ותקשורת. החמאס השתמש ברשתות WiFi של בתים פרטיים, עסקים ומוסדות ציבור כמו בתי חולים ובתי ספר כדי לעקוף את המעקב הישראלי אחר התקשורת הסלולרית. השיטה הזו אפשרה להם לתקשר ללא השארת “טביעת אצבע” סלולרית שניתנת למעקב.

המחבלים השתמשו באפליקציות מוצפנות כמו טלגרם ווואטסאפ דרך רשתות WiFi אזרחיות, מה שהקשה על צה”ל לזהות ולעקוב אחר תנועותיהם ותכניותיהם. המקרה מדגיש כיצד רשתות WiFi פשוטות ונגישות יכולות להפוך לכלי תקשורת צבאי מתוחכם בידיים הנכונות. זה גם הדגיש את הצורך בפיתוח יכולות מעקב וזיהוי מתקדמות יותר שיכולות להתמודד עם טקטיקות חדשות של ניצול תשתיות אזרחיות למטרות חבלניות.

זיהוי והגנה – מהמודעות הבסיסית למערכות מתקדמות

הגנה אישית – כלים פשוטים שמשנים הכל

ההגנה הבסיסית ביותר מפני איומי WiFi ו – Bluetooth מתחילה בהגדרות נכונות של המכשיר האישי ומודעות לסביבה הדיגיטלית. רוב הסמארטפונים המודרניים מאפשרים כיבוי אוטומטי של WiFi כשיוצאים מהבית או מהמשרד, מה שמונע מהמכשיר לחפש רשתות בזמן שלא צריך חיבור ובכך מקטין את החשיפה להתקפות. באנדרואיד ההגדרה נמצאת תחת הגדרות WiFi מתקדמות, ובאייפון תחת “בקש להצטרף לרשתות” שצריך לכבות.

Bluetooth צריך להיות מוגבל למצב “Discoverable” רק בזמן זיווג פעיל. ברוב המכשירים Bluetooth מוגדר כגלוי באופן קבוע, מה שמאפשר למכשירים אחרים לזהות אותו ולנסות להתחבר. עדכון קבוע של מערכת ההפעלה קריטי במיוחד למכשירי ,Bluetooth כי עדכוני אבטחה סוגרים פגיעויות חמורות כמו BlueBorne שעדיין מהווה איום על מכשירים לא מעודכנים.

זיהוי רשתות חשודות דורש פיתוח של “חוש שישי” דיגיטלי. רשת שתמיד דרשה סיסמה ופתאום מופיעה ללא סיסמה, רשת עם שם דומה אבל לא זהה כמו “Cafe_Joe_Free” במקום “Cafe_Joe” ,רשתות חדשות שמופיעות במקומות מוכרים כמו הבית או המשרד – כל אלה סימני אזהרה. דפי התחברות שמבקשים מידע מעבר למה שרגילים לבקש, כמו מספר כרטיס אשראי במקום רק מספר חדר במלון, הם סימן אזהרה ברור.

אפליקציות חינמיות כמו Fing יכולות לעזור לזהות פעילות חשודה על ידי הצגת כל המכשירים המחוברים לרשת. אם אתה מתחבר לרשת שאמורה להיות פרטית ורואה הרבה מכשירים לא מזוהים, יכול להיות שהתחברת לרשת פיתיון. WiFi Analyzer מראה את כל הרשתות בטווח ויכול לעזור לזהות רשתות חשודות שמופיעות פתאום. עלייה פתאומית בשימוש הנתונים של הטלפון יכולה להעיד על כך שמישהו גונב מידע או מבצע התקפות דרך הרשת.

מערכות זיהוי מקצועיות – הטכנולוגיה שמגנה על המגנים

בעולם המקצועי של אבטחה תאגידית ובדיקות ,TSCM מערכות כמו INT-WM002 Wi-Fi Search Analyzer מהוות את הקו הראשון של ההגנה. המכשיר לומד את הרשתות הלגיטימיות בסביבה ומזהה אוטומטית רשתות חדשות או מזויפות. כשמופיעה רשת חשודה, המערכת מתריעה מיידית ומנסה לקבוע את מיקומה המדויק באמצעות טכנולוגיית Direction Finding מתקדמת. המערכת מזהה גם רשתות נסתרות שמנסות להסתיר את שמן, מכשירי Bluetooth חשודים כמו ,Ubertooth או BLE sniffers ואפילו מכשירים שמנסים לבצע זיווג עם מטרות מרובות – סימן ברור לפיצוח PIN סיסטמטי.

מערכות Wireless Intrusion Detection Systems (WIDS) מהוות את המקבילה האלחוטית למצלמות האבטחה. הן מנטרות כל הזמן את הפעילות האלחוטית בסביבה ומתריעות על חריגות. המערכות מותקנות ליד כניסות לבניין, בחדרי ישיבות רגישים, באזורי מחקר ופיתוח ובשטחים אחרים בעלי חשיבות ביטחונית. הן מזהות נקודות גישה לא מורשות, מכשירים שמנסים להתחבר ללא הרשאה, דפוסי תעבורה חריגים ומכשירי Bluetooth לא מוכרים.

כשהמערכת מזהה איום, היא מגיבה אוטומטית: שולחת התרעה למערכת האבטחה הארגונית, חוסמת את המכשיר החשוד ברמת הרשת, מפעילה מצלמות אבטחה באזור החשוד, ומתעדת את כל הפעילות לצרכי חקירה. המידע מתאגד עם מערכות SIEM (Security Information and Event Management) שמשלבות מידע ממקורות שונים: לוגים ממערכות המחשב, פעילות במצלמות האבטחה, כניסות ויציאות פיזיות ופעילות ברשתות הארגוניות. השילוב הזה מאפשר לזהות איומים מורכבים שמערכת בודדת לא הייתה מזהה.

המורכבות המשפטית והאתית – חוקים ברורים, מציאות מסובכת

החוקים הספציפיים בישראל

החוק הישראלי מתייחס לרשתות WiFi ו Bluetooth-במספר חוקים שיוצרים מסגרת משפטית ברורה אך מורכבת:

• חוק המחשבים (תשנ”ה-1995) אוסר בצורה חד משמעית על חדירה לרשת מחשבים ללא רשות בעלה, וכולל בהגדרה זו גם רשתות שנראות “פתוחות” ללא הגנת סיסמה. המחוקק לא התכוון להבחין בין רשת מוגנת לרשת פתוחה – כל חיבור ללא רשות מפורשת מהווה עבירה פלילית שהעונש עליה יכול להגיע לשלוש שנות מאסר.
• חוק הגנת הפרטיות (תשמ”א-1981) אוסר על איסוף מידע אישי ללא הסכמה מפורשת. זה כולל מעקב אחר תנועות של אנשים באמצעות ,Bluetooth Beacons איסוף כתובות MAC ,ובניית פרופילים התנהגותיים.
• פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש] (תשל”ב-1972) מגבילה את השידור בתדרים מסוימים ומחייבת רישיונות. שידור בתחום GHz5 דורש רישיון מיוחד ממשרד התקשורת, והפרת ההגבלות יכולה להוביל לקנסות ועיצומים כספיים.
• חוק האזנת סתר (תשל”ט-1979) אוסר על האזנה לשיחות ללא צו או הסכמה. זה כולל יירוט תקשורת WiFi או Bluetooth שמכילה שיחות או הודעות.

למרות הבהירות החוקית, האכיפה בפועל מתמודדת עם אתגרים מורכבים. זיהוי התקפת WiFi או Bluetooth דורש ציוד מתוחכם וידע טכני מתקדם שרוב שוטרי הסיור לא מכירים. גם אם מזהים ציוד חשוד כמו WiFi Pineapple או מכשיר ,BLE sniffer קשה להוכיח בבית משפט מה בדיוק המכשיר עשה ומי נפגע ממנו. משטרת ישראל מעסיקה מומחי סייבר מוכשרים, אבל רובם מתמקדים בפשיעת אינטרנט “מסורתית” כמו הונאות או פדופילים, ומעט מהם מכירים את הפרטים הטכניים של התקפות WiFi ו.Bluetooth-

שאלות אתיות ללא תשובות פשוטות

המעקב המסחרי מעלה שאלות אתיות מורכבות שהחוק לא מתייחס אליהן במפורש. כשאדם מתחבר לרשת WiFi חינמית של קניון או בית קפה, האם זה מהווה הסכמה למעקב אחר תנועותיו? מה אם תנאי השימוש, שאף אחד לא קורא באמת, מזכירים מעקב במילים כלליות וחמקמקות? במקרים של מעקב פסיבי דרך Bluetooth Beacons שלא דורש התחברות כלל, השאלות הופכות עוד יותר מורכבות. הטלפון פשוט קולט אותות ושולח בחזרה מזהה ייחודי – תהליך אוטומטי שהמשתמש לא יודע עליו ולא יכול לשלוט בו.

השאלה המרכזית היא איפה הגבול בין שימוש מסחרי לגיטימי לפלישה לפרטיות. קניון שאוסף מידע על תנועת הקונים כדי לשפר את הפריסה של החנויות נשמע סביר. אבל מה אם הוא מוכר את המידע הזה למשטרה לצרכי חקירה, לחברות ביטוח לקביעת תעריפים, או לקונדיטורים לאומדני שווי נדל”ן? איפה הגבול בין שימוש שהקונה היה מסכים אליו לבין ניצול מידע לצרכים שהוא מתנגד אליהם?

בתחום החקירה הפרטית השאלות לא פחות מורכבות. החוק הישראלי מאפשר לחוקרים פרטיים מורשים לאסוף מידע במסגרות מסוימות, אבל לא מגדיר במפורש מה מותר בתחום הטכנולוגיות האלחוטיות. האם חוקר יכול להתקין WiFi Pineapple בסביבת היעד? האם הוא יכול לנסות לחבור למכשירי ?Bluetooth מה ההבדל בין “איסוף מידע ציבורי” ו”חדירה פעילה”?

הבעיה מתחדדת כשמגיעים לשימוש במידע בהליכים משפטיים. אם חוקר פרטי אוסף מידע בדרכים שנמצאות בגבול החוק, האם בית המשפט יקבל את הראיות? מה קורה כשהחוקר עובר קצת את הגבול, אבל מוצא ראיות לעבירה חמורה הרבה יותר? האם הערך הציבורי של חשיפת הפשע גובר על הפגיעה בפרטיות שנגרמה בהשגת הראיות?

הצורך בחקיקה מעודכנת ואכיפה יעילה

ישראל זקוקה לחקיקה מותאמת שתתמודד עם המציאות הטכנולוגית של 2025 ומעבר לה. החוקים הנוכחיים נכתבו כשהטכנולוגיות האלה היו פחות מתקדמות ונפוצות, והגדרותיהם לא מתאימות למציאות של מכשירי IoT ורשתות אלחוטיות בכל פינה. המושגים “רשת מחשבים”, “חדירה” ו”גניבת מידע” זקוקים להגדרות מחודשות שיתאימו לעידן האלחוטי. למשל, האם רשת WiFi של בית קפה נחשבת “רשת מחשבים” לצרכי החוק? מה לגבי מכשיר Bluetooth במכונית או בשעון חכם?

המחוקק צריך גם להקים מנגנוני פיקוח ואכיפה יעילים. זה כולל הקמת יחידות מתמחות במשטרה שמכירות את הפרטים הטכניים של התקפות WiFi ו,Bluetooth- הכשרת שוטרים לזיהוי ציוד חשוד, ויצירת נהלי חקירה וסיווג ראיות המתאימים לעידן הדיגיטלי. בתחום זכויות הציבור, צריך לחייב עסקים להודיע על מערכות מעקב באופן ברור ומובן, לתת לאנשים זכות לדעת איזה מידע נאסף עליהם ומה עושים איתו, ולאפשר להם לדרוש מחיקת המידע או הסרה מהמערכת.

האיומים העתידיים – טכנולוגיות חדשות, אתגרים חדשים

WiFi 6E/7 – המהפכה הבאה והסיכונים שבה

WiFi 7, שהחל להתפרס במהלך 2024 ו-2025, מבטיח מהירויות של עד 40 גיגהביט לשנייה – עשרה פעמים יותר מהמערכות הנוכחיות. הטכנולוגיה משתמשת בתחום התדרים החדש של GHz6, בנוסף ל-GHz2.4 ו-GHz5 המוכרים. תחום התדרים החדש פחות עמוס, מה שאומר פחות הפרעות ויותר רוחב פס, אבל גם פחות ניסיון ברגולציה ובאבטחה.

טכנולוגיית Multi-Link Operation של WiFi 7 מאפשרת למכשיר להתחבר לכמה תחומי תדרים בו-זמנית. המכשיר יכול לשלוח ולקבל נתונים על שלושת התדרים במקביל, מה שמגדיל את המהירות ומקטין את זמן התגובה. אבל זה גם יוצר נקודות תקיפה חדשות. תוקף יכול להתחזות לנקודת גישה בתחום תדרים אחד ולהתקיף דרך תחום אחר. המכשיר הקורבן יחשוב שהוא מחובר לרשת אחת בטוחה, אבל למעשה חלק מהתעבורה עובר דרך התוקף.

במעבר בין תקני האבטחה WPA2 ו -WPA3, מצב ה”Transition Mode” – שנועד לשמור על תאימות יוצר חולשות. המצב הזה מאפשר למכשירים ישנים עם WPA2 ולמכשירים חדשים עם WPA3 להתחבר לאותה רשת. אבל תוקפים יכולים לנצל את זה כדי לאלץ מכשירים להתחבר דרך ההצפנה החלשה יותר של WPA2.

WiFi Sensing – כשהקירות הופכים לשקופים

הטכנולוגיה החדשה והמדאיגה ביותר היא WiFi Sensing – השימוש בגלי WiFi לזיהוי תנועת אנשים ועצמים אפילו דרך קירות. גלי WiFi משתקפים מכל מה שהם פוגעים בו, וכשאדם זז בחדר הוא משנה את דפוס ההשתקפויות. אלגוריתמי בינה מלאכותית מתקדמים יכולים לנתח את השינויים ולזהות לא רק כמה אנשים נמצאים בחדר ואיפה הם, אלא גם מה הם עושים ואפילו נתונים פיזיולוגיים בסיסיים כמו קצב נשימה.

היישומים הלגיטימיים כוללים אבטחת בתים (זיהוי פורצים), מעקב אחר קשישים (זיהוי נפילות), וחיסכון באנרגיה (כיבוי אורות בחדרים ריקים). אבל הפוטנציאל לפגיעה בפרטיות עצום – מעקב אחר דירות שכנים, זיהוי הרגלי חיים של משפחות, ומעקב אחר אורחים ופעילות פרטית מבלי שהם יודעים.

Bluetooth LE Audio – השידור הקבוצתי החדש

בתחום ,Bluetooth התקן החדש LE Audio מציע איכות שמע משופרת עם צריכת אנרגיה נמוכה ויכולות שיתוף אודיו בין מכשירים מרובים. הטכנולוגיה מאפשרת שידור אודיו לקבוצות – מדריך תיירים שמשדר לכל הקבוצה, מורה שמשדר לתלמידים, או קולנוע שמשדר לאוזניות של הצופים.

אבל היא גם יוצרת פגיעויות חדשות. תוקף יכול להתחזות למשדר ולהשמיע תכנים זדוניים לכל הקבוצה, לנצל את הקשר הדו-כיווני להאזנה לשיחות פרטיות, או לעקוב אחר קשרים חברתיים ומקצועיים על ידי זיהוי מי היה באותה קבוצת שמע באותו זמן.

ההכנה לעולם הבא

התמודדות עם האיומים העתידיים דורשת הכשרה טכנולוגית מוקדמת של הציבור הרחב. הכשרות סייבר בסיסיות צריכות לכלול נושאי WiFi ו Bluetooth-ואנשים צריכים ללמוד לזהות רשתות חשודות ולהבין את הסיכונים בטכנולוגיות חדשות. החינוך הפורמלי צריך לשלב בטיחות דיגיטלית כמו שהוא מלמד בטיחות בדרכים – הבנה של רשתות ,WiFi סיכוני Bluetooth וזכויות לפרטיות צריכים להפוך למיומנות בסיסית של כל אזרח.

בתחום המקצועי, הטכנולוגיות המתקיפות מתקדמות מהר וכלי ההגנה צריכים להתקדם איתן. זה דורש השקעה רצינית במחקר אקדמי, פיתוח תעשייתי ושיתוף פעולה בין גורמים שונים. מומחי ,TSCM חוקרי סייבר ואנשי אבטחה צריכים להכיר את הטכנולוגיות החדשות ולדעת איך להתמודד איתן דרך קורסים מתקדמים, תרגילים מעשיים ועדכון מתמיד של הידע המקצועי.

האיומים בתחום WiFi ו Bluetooth-הם גלובליים בטבעם – פושע יכול לפתח כלי בארץ אחת, להשתמש בו בארץ שנייה ולהעביר את המידע לארץ שלישית. המאבק היעיל דורש שיתוף פעולה בינלאומי ברמת המודיעין, האכיפה והטכנולוגיה. גופים בינלאומיים כמו IEEE ו – Bluetooth SIG צריכים לשלב שיקולי אבטחה בתקנים החדשים מהרגע הראשון, לא רק ביצועים ונוחות למשתמש. מדינות צריכות לעדכן את החוקים שלהן כדי להתמודד עם המציאות הטכנולוגית המשתנה ולפתח מנגנוני אכיפה יעילים.